אוי, זה קרה שוב!

ובדיוק כששואלים "מה, מה קרה שוב" זה קורה.
אתם לא מבינים שצריך יותר מסתם לשמוע.
אתם לא מבינים שצריך להקשיב.
אתם פשוט לא מבינים!
ובכל פעם שזה קורה אני נזכר שאני לבד פה, בעולם.
כשיש מישהו שמבין הוא מאוד מתפעל.
אני צריך למצוא מישהו שמבין ושידע שאני לא גבוה.
קורה שמישהו שאכפת לו מתאמץ בשבילי ומבין, אבל ברגע שהוא
מתעייף מההבנה הוא פשוט יבין שהוא מעדיף לא לחשוב.
יום אחד היא באה אליי ואמרה לי שהיא צריכה לדבר.
היא אמרה שאני לא צריך לתפוס עליה בעלות ושאני צריך לחלוק אותה
עם העולם. היא גם אמרה שצריך לזכות בה ולא קורה שנולדים לתוכה,
שמאוד מעניין שמעולם לא איבדתי אותה ואני מבין אותה. "אני מבין
אותך" אמרתי, ואז נזכרתי במי שעומד מולי ושתקתי נבוך. כשחזרתי
לדבר אמרתי "זה לא שלא ניסיתי, באמת שניסיתי, אני היחיד ולא
זכיתי ביושר"
בשביל אושר חטוף צריך לחטוף אושר
"היי, זאת הייתה מחשבה."
את זה שנינו שמענו, בעצם גם שנינו אמרנו.
אולי זאת הדרך ואולי זה האמצעי.
במהלך השיחה גם גילינו שאף אחד לא ממש חיפש, לפעמים מוצאים בלי
לחפש, ועוד יותר לפעמים מבינים מה זה. ובכל פעם שזה קורה היא
נפגעת, רק שאיתי זה לא קורה לה, איתי היא בטוחה.
כששאלתי לשמה חמקה עברה.
אם תראו אותה דעו מהי כי היא המפתח, היא ההבנה.