"שלום, אפשר לעזור לך?" שאל הגב.
"לא, אבל נראה לי שאני אהיה פה הרבה זמן, ונראה לי שזה די יכאב
אבל כדאי שנכיר אחד את השני כי אנחנו תקועים כאן ביחד." הוא
ענה.
"מתי מעבירים אותך?" הגב שאל.
"לא יודע. לא תדרכו אותי לפני".
שתיקה שררה באזור, מין השתיקות האלה שיש בפגישה הראשונה, אחרי
שיודעים שזה לא ילך ועומדים לא לראות אחד את השני יותר.
אבל כאן המצב היה שונה. הגב מצא לעצמו חבר חדש. הוא נתן לו שם,
אבל שמו לא מעניין או חשוב לסיפור הזה.

בעצם הסיפור הזה הוא לא הסיפור הזה כי הסיפור הזה הוא בעצם על
שני החברים הכי טובים שיש בעולם. אחד שמו א', והשני ב'. או אם
יש העדפה למספרים אז 1 ו-2.
כש-א' היה בכיתה י', מצא את עצמו זרוק על רצפת התיכון בו למד
לאחר מעשה לא שגרתי שניסה לעשות. ב' עבר לידו עזר לו לקום,
והמשיך לדרכו.
השנה עברה והשניים נפגשו שוב בדרך הכי מקרית לגמרי.
הם דיברו צחקו ואפילו נפגשו שניהם לבד, לסרטים מועדונים וסתם
דיבורים.

הסיפור מכאן הוא לא חשוב כל כך, רק ש-ב' התאהב ונזרק ו-א' היה
שם בשבילו וכנ"ל לגבי א' שאצלו, היה זה מחזה לא נעים.
אבל הם אהבו אחד את השני באש ובמים ולפעמים, כשהיה חם ממש, גם
בגלידה.

בעצם, כשאני חושב על זה יש מקרה די חשוב בהתפתחות הדברים. ג',
החבר המשותף של א' ו-ב' (שהוא בכלל מסיפור אחר), יצא עם אחת
שכשזרק אותה נשארה חברה של א' וב'. א' יצא איתה, פעם ועוד פעם,
וכל כך הרבה פעמים שצריך ארבע ידיים ושלוש רגליים כדי לספור את
כמות היציאות, שאגב הם הפסיקו לספור.

המקרה הלא חשוב השני שקרה היה בין א' לחברה שלו. הם נפרדו
בסופו של דבר.
אבל ב', לא היה שם בשביל א'. הוא היה שם בשביל חברתו לשעבר של
א'.

"אז מה עושים פה?" שאל הסכין את הגב.
"בשבילך, מחכים שהפה יתחיל לעבוד, כדי שאתה תצא מפה מהר
יותר" ענה הגב.