יש איזה אחת שלומדת איתי בשכבה.
ובטח כבר ניחשתם, את ליבי היא שברה.

היא לא סתם אחת,
ואני אחד שהיו לו בחורות
היא מישהי מיוחדת
ואיתה אני חושב שאני לא יכול להיות
הסיבה לכך היא שאני מכיר אותה כבר מלא זמן,
עוד כשהיינו בגן והייתי כזה קטן.
כל הזמן ראיתי בה כאחותי
כל הזמן לא חשבתי שאני בכלל רוצה אותה איתי.
היא הייתה מספרת לי הכל,
גם אני לה הכל הייתי מספר,
ואז לפתע ביום אחד היא סיפרה לי דבר משונה
היא סיפרה לי שיש לה חבר.

זה היה חבר שלי, דני, מי"א3 אני לא יודע למה אבל באותו הרגע
רציתי לשבור לו את הראש, לפרק אותו לשניים, אם הוא היה פה
הייתי מרסק לו את המפרקת בשתי הידיים.

אבל אז עצרתי וחשבתי לי,
למה אני עצבני על דני
הוא בעצם רק חבר שלי.
ואז הבנתי, נפל לי האסימון
אני בעצם לא שונא את דני
אלא פשוט מאוהב באותה ילדה אחת שלומדת איתי בשכבה.

מאותו היום הכל היה אחרת.
כל פעם שראיתי אותה היא כבר לא נראית לי מוכרת,
היא לא נראתה לי כמו אחותי, כל מה שרציתי זה שתהיה איתי.

חלפו מאז כמה שנים
וכמה חברה מהשכבה ארגנו פגישת מחזור
הגעתי לשם עם חברתי החדשה כשאני יודע מה השארתי מאחור,
ואז ראיתי אותה, את אותה אחת מהשכבה שבה התאהבתי, טוב אני כבר
סיימתי צבא ואת אהבתי אליה כבר שכחתי.
ואז היא ניגשה אליי וחיבקה אותי חזק, הסתכלתי עליה ראיתי
שדמעות זולגות מעיניה, ואז שאלתי אותה "למה את בוכה?" והיא
ענתה לי "בגללך".

שם לא יודע בדיוק איך אבל הבנתי, זה הדדי
לא רק אני אהבתי אותה
גם היא אהבה אותי
עכשיו זה כבר אבוד, מאוחר מדיי
בגלל שלא היה לי אומץ פספסתי את אהבת נעוריי.
כבר חשבתי ששכחתי אותה אבל כנראה שטעיתי, ליבי התמלא שוב אהבה,
ואז בכיתי, לא יודע למה, הרי הכל היה מזמן, הייתי ילד קטן שלא
יודע כלום מהחיים, הרי זו בסך הכל אהבת נעורים.
ואז היא הפתיעה אותי ואמרה "נשק אותי".
נישקתי אותה ואין לי מושג למה, בשלב הזה חברתי החדשה כבר קמה
והלכה.
מאותו היום אנחנו יחד מאושרים, כמעט עשיתי את הטעות של חיי,
כמעט פספסתי את אהבת נעוריי.