שניהם ישבו להם בסלון הדירה של רפי. דוד ניגן על גיטרה ואילו
רפי שתה בירה תוך כדי שהוא צופה במשחק כדורסל. שניהם היו בני
תשע עשרה, שניהם השתמטו מהצבא. שניהם חלמו להיות כוכבי רוק של
הזמר הישראלי, אם זה יהיה בלהקה או כסולו, העקר להצליח ולזיין
שלוש בחורות ביום.
משחק הכדורסל נקטע ע"י שורת פרסומות, ביניהן פרסומת לאיזהשהו
משקה, עם ג'ינגל קליט ששר זמר ישראלי נודע. "אני בחיים לא
אגמור ככה", קטע דוד את נמנומו של רפי. "אין סיכוי שאני אתמסחר
ואמכור את עצמי תמורת כסף. מוזיקה זו אמנות, ולא שיווק למיץ."
רפי ודוד הכירו בגיל 15, כשנפגשו במקרה אצל המורה לגיטרה. היה
איזה בלבול, והמורה זימן בטעות שלושה חובבי גיטרה נלהבים
לשיעור בו זמנית. הם התחילו לדבר, ואחרי שהם ביררו את העניינים
עם המורה, יצאו לשתות איזה נס קפה במסעדה קרובה. מאז הם חברים
טובים בעלי חלום משותף וייעוד זהה.
"אני חייב להשתין", אמר רפי בעודו קם עם הבירה השתויה למחצה
בידו. הוא קם לעבר השירותים ודוד עדיין ישב עם הגיטרה ורקם עוד
חלומות.
"אני לא מבין מה קרה לך", אמר רפי כעבור חודשיים כששניהם ישבו
כהרגלם בקודש בהתנחלות מצומצמת בסלון של רפי. "לא קרה לי כלום,
שום דבר לא השתנה", אמר דוד כשביד אחת אחז בירה ובשנייה אחז
גיטרה. "אז מה פתאום הסכמת לעשות ג'ינגל לחברת ביטוח?!" גער בו
רפי. "עם כל הכבוד לאידיאולוגיה", אמר דוד בנחישות, "יש לי
חשבון טלפון לשלם".