ש. אפרת / הענק שהיית |
ניטלה רוח מן הגוף
ובאחת,
נדמו המילים.
נאלמנו.
וכמו נשמט ענק מן הצוואר;
חרוזים ופנינים התגלגלו על פני האדמה
ומכל עבר ידיים מלקטות
יודעות כי-
לעולם לא נחרוז עדיים כשלך.
(ג' ניסן תשס"ה.
בהוקרה - לזכרו של אהוד מנור)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|