כשהמדרכה מתחילה ליזום שריפה בלתי מתוכננת, כשהירח מפציר בחשכה
תיקוני דת, אני יודעת שהגיע הזמן שלי לנוע באיטיות.
להישען על עמוד חשמל מעופש, כשברכב שלך יש את אותם ריפודי עור
מעוותים כשאני מתיישבת והם שרים לי מתי כבר צריך לקום ולעזוב.
זה נראה מבדר, כשאני מכווצת את האף וכל מה שעיניי רואות הם
קמטים קטנטנים שנולדים בניתוח קיסרי.
אך אם אתה תשאיר לי את מפתחות ביתך, ותכווץ את האף- אני יודעת
שכל מה שאראה הוא חושך מוחלט.
בכלל, לא רק חכמים טענו שמישהו דואג לגמור את חייו לפני בואו
של המשיח, מישהו שם נולד בעזרת מלקחיים ורחם מנוסר.
זהו סוג של מחזור, והדם לעולם לא מתייסר לשווא, לא מתמלא חרטה,
לא שוטף את הערמומיות העירומה שלך יחד אתו לתוך הזוהמה, מתחת
לציפורניים החדות שאתם משאיר לי אתם מתנות בגודל עמוד חשמל
מוקטן על שטח שדות הגידול שלי -ובקוצי הקיץ ששרב מגיח מלמעלה,
והם מסמיקים כמו היו נער מתבגר.
קיצרת את שערך, ואני שנאתי להביט בך כמו שהרגע אמרת לי שוב
להתיישב בלי לפתוח חלון, עם הריח המוכר של העורף והחזה המתנשף
תחת חסות אביך המנוח, מעסה לי את הגב ונושף לי באוזן שמישהו
עוד מעט יגיע מהקומה השישית בבניין לידינו, וכדי לי להכין את
נפשי מראש- אחרת אתנתק מחגורת הביטחון ואנסר את חום גופך
לידיים מפלסטיק, שרירים ממתכות קרות ומפרקים מגולות ירוקות.
והן התפזרו על כל הרצפה, כשהגופה שלו נחתה על גדות נהר הדם שלי
מהמושב האחורי.
הוא תפח לי על הלב, והעתיק לשם את כל הקבצים מתוך הביצה העלובה
שנטפה חישוקים הנקראים כיכרות ומלקחיים שטוחות שאף אחד לא שם
לב שהאספלט שלהן, נגנב מאיזו מדרכה עלובה בצפון הארץ.
התחנה האחרונה ברכבת העירונית, וסבתו שואגת בקול שהקרונות
מזכירים לה נשכחות, כשהוא נוגע ברגליה המצומקות ושוב באוזן שלי
בוכה בקולו שאדאג למכונית ולבית בהיעדרו.

אני קוראת בחוסר מעשה את כל הנוסחאות המדוברות והקיטשיות על
אהבה כשמישהו חושב עצמו לגאון ומבטיח הגיון בזמן שאנשים
מעדיפים להיכלא לחישוק ולשנות את ראשם למרובע ואת אפם לסולד.
מתחילים בחיבור, מדביקים התחלת סיכום מהאינטרנט, ממשיכים עם
התנזרות האמצעים שמציעים ביות ולא חרפה - מסיימים בהנחות
למשפטים דביקים שמקפיצים אותי מהמעליות ומניעות אותי לא
להתנוון בעמידה, עד לתחנה האחרונה שלנו, כשאני מסרבת לשרוט את
המושבים בעוד אתה צועק לי לעשות את זה, מסרק את שערי עם ידייך
המודבקות- לקרוע את הפלסטרים, להראות לרופא את החבלות שעשית לי
בפנים כשעזבת.