"אני לא יכול יותר, כבר אמרתי לך אבל אני מסוגל להישאר ככה. אם
את רוצה לעשות את זה תעשי אבל אני אשאר איתם." "שקט בבית
המשפט!" צווחה השופטת, "בסדר, אהרון אזולאי, מה בדיוק הבעיה,
אתם מתגרשים?". "בדיוק" הכלבה הזאת ענתה. חשבתי שאין משהו שאני
יותר רוצה לעשות מאשר לענות אותה מול כל העיר ולהראות לה
שהילדים יותר מעדיפים אותי על פניה. "לפי כל המסמכים אני רואה
שאין בעיה, אני אמורה לזכות במשפט ובצדק. בשבועות האחרונים
אהרון כל היום בעבודה ובכלל לא דואג להם וחוץ מזה שחר עדיין
יונקת וברור שהוא לא יוכל להניק אותה!" "נכון?" היא גיחכה
באופן דוחה. לא זכור לי ששאלתי את דעתך, חצופה, אל תהיה כל כך
בטוחה שתזכי במשפט כי אני קובעת את תוצאות המשפט, מה שאני
חושבת ולא מה שאת חושבת שמגיע לך. מה אתה חושב, אהרון? בלעתי
רוק והעורך דין שלי הסתכל עליי בציפייה וראה שאני לא מסוגל אז
אמר בעצמו: "אולי נופר כל היום בבית עם הילדים אבל היא אמרה
בעצמה שאם היא כל היום בבית זה אומר שהיא מובטלת ומי לדעתך
מפרנס את המשפחה? איך את חושבת שהיא תסתדר בלעדיי אהרון, כולם
יגוועו שם ולשחר לא יהיה מה לינוק. "הוא ישב והסתכל על השופטת
ועליי במבוכה אך ראה שהשופטת מרוצה ואת פניי המעידות על הערצה
גמורה. עכשיו חשבתי לעצמי איך אני יוצא מהמשפט הזה, זוכה ורואה
את פניה העצובים והבוכים של נופר הבת זונה הזאת, כאילו למישהו
בעולם אכפת ממנה חוץ מהדפוק הזה מהעבודה שלה שהיא שוכבת איתו
כבר שנתיים ומצאתי את המספר טלפון שלו בחוטיני שלה. חזרתי
הביתה ומצאתי את נועה ובני על הרצפה מנסים לחבר את הפאזל הענק
עם 3570 החתיכות שקניתי לבני לפני חודש.  כשנכנסתי הביתה הם
הסתכלו עליי במבט חטוף ואמרו היי אבא, פינו את הפאזל לקופסה
ונכנסו לחדר. "מה כל כך רע בי? למה אני צריך להיות אבא כל כך
גרוע שגם הילדים שלי וגם אשתי לא אוהבים אותי?"  היא נכנסה
לבית ואמרה - אני לא יודעת אולי אתה לא אחראי, לא יפה, לפעמים
גם אני תוהה למה בכלל התחתנתי איתך, בן אדם שאפילו לא יודע
למרוח גבינת זיתים על פרוסת לחם. אין בן אדם מושלם אבל זה כבר
הגזמה. אתה בטוח שקוראים לך אהרון? כי אני לא חושבת שמישהו
בכלל חשב לתת לך שם. היא לקחה את הסכין שביד שלי כשהפה שלי
פעור ומרחה על הפרוסה, היא חייכה. יצאתי מהבית כועס כשידי על
התחתונה. באותו יום ישנתי אצל ניב, החבר הכי טוב שלי, הוא
התחתן והתגרש פעמיים ויש לו חמישה ילדים. הוא אמר לי שזה לא כל
כך נורא להתגרש וגם אם הילדים יישארו איתה הם יבואו לבקר אותו
לפחות יומיים בשבוע ותהיה לו אפשרות בעצמו לנהל רומן עם מישהי
אחרת. הסברתי לו שאצלי זה לא אותו דבר ועם הילדים יהיו איתה
אני אשתגע וארצח אותה ולא אכפת לי שאני אהיה בכלא אבל עדיף
שנועה, בני ושחר יהיו בבית יתומים מאשר עם זונת הרחוב הזאת.
אחרי חודש כשהמשפט הסתיים כולם יצאו מבית המשפט והשופטת נשפה
בהקלה כאילו היא רצה מרתון או משהו (מה כבר יש לה לעשות בעבודה
הזאת). עיני התמלאו דמעות והסתכלו על נופר והשופטת ורצו לרצוח
אותם במקום. זה היה היום היחידי של המשפט שבו הילדים שלנו היו
בו, הם הסתכלו עליי במבט שרק ילד יכול להביט ונופר באה ולקחה
אותם בידיה. הם ניסו להיפרד ממנה ולהגיד: "ביי אבא!" אבל נופר
הכלבה לא נתנה להם ולקחה אותם הביתה. שלושה ימים ישנתי אצל
חברים שלי עד ששכרתי בית מעאפן בדרום ת"א. אי אפשר היה לתאר את
החיים שלי כשאני רואה את הילדים שלי רק פעמיים בשבוע. וכשראיתי
אותם היא גם באה וזה הרס לי את כל השמחה. אבל ניסיתי, ניסיתי
לאהוב אותם בדרך הכי טובה. בכל זאת היתה לי עבודה די טובה שם
והייתי העובד הבכיר ביותר בחברת היי-טק ומצאתי לי חברה. נהייתי
מכור לוויסקי אירי והייתי הולך חמש פעמים בשבוע למכון כושר.
החיים שלי (בלי להתייחס לילדים) היו יותר טובים מהקודמים.  יום
אחד קמתי על רגל שמאל ושכחתי לנשק את המזוזה, חשבתי שזה לא
נורא ומה כבר יכול לקרות, אבל בדיוק אחרי שעה שנופר, שחר, נועה
ובני באו אליי היתה תאונת דרכים קטלנית ברחוב אחד לפני הבית
שלי. כששמעתי את ההרוגים בחדשות לא יכולתי לדבר וגרוני רטט,
הסלון שלי הפך לאקווריום מדמעות והכלב שלי, מילקי, הרגיש בי את
הצער והתחיל ליבב.  בהלוויה של ארבעת נפשות המסכנות שהיו דבר
כל כך גדול בשבילי נתנו לי לנאום והביאו שתי קופסאות טישו
לבמה. אחרי שישבתי שבעה נהייתי חילוני שלא שומר שבת, הפסקתי
לנשק מזוזות ודאגתי שכל יום אני אקום עם רגל שמאל כי כל כך אבל
כל כך רציתי להיות בעולם הבא יחד עם בני משפחתי.  אחרי הסיפור
הזה תארו לעצמכם מה זה לחיות בשם אהרון אזולאי עם אישה לשעבר
שקראו לה נופר ושלושה ילדים מסכנים שבגלל תאונה אחת מתו ושמם:
בני, שחר ונועה רק תרגישו איך זה לשנייה אחת ותבינו כמה אני
רוצה למות!!!