לא יהיה זה נכון
להבדיל את אהבת האלוהים
מאהבת גבר לאישה.
הן ברא אלוהים את העולם בצלמו
ואמר לו "תמשול",
משול את העולם לאישה
באהבתך אותה ירבו היופי והטוב.

אם כן
מה יאמר יצר ליוצרו?
בפרות אהבתי אמלא את הגן,
שמות משליי - תפוחים כענבים
כולם מתוקים לשמך האוהב.
כעוז לילותיי כך הארי
ילבש גבורה,
כעדנת נשיקותיי
הפלגים
והרוח בין הענפים.

אין סוף למשלים אשר הארץ בם תמלא
אם רק תעמוד האהבה למלאם.

אך אם ניקח האהבה ואיננה
נסתם פשר הדברים,
ואנו הולכים בעולמנו כזרים
מה לנו רוח בין ענפים?
לשווא נדבק במילה הכתובה
וחיינו דומים למתים מהלכים.

כשערות סתורות
למחשבות מסוכסכות
כך הרוח בעת סער,
והאוח בקריאתו הקרה
לעת פחד
של שאלת ספק
שאינה במקומה.
כקור ההבנה -
תשובה סתומה לעלבון מר -
כך הרוח מיילל.
ורע כי רע.

בואו ונמשול לאהבתנו
והנה נפתח העולם לפנינו:
כמעוף העיט ועינו החדה לטרף
כן אמונתנו בבחינה מדוקדקת.
כשירת ציפורים עם קרן שמש
כך מפציע חיוך על שפתותינו
כאשר עומדת נאמנותנו
במבחן הלילה ופחדיו.

כי עת נדבק באהבה
רחשיו ולחשושיו של הלילה
קוראים לנו לצלול בחביוניו
לעת צרצרים ורפרפים
תחת קרן סהר כסופה
יוצאים בריקודים -
איתם נשאף בסחרורם
וטוב כי טוב.

כי כך אלוהים ברא.

אהבה מארכת אף
ועשה חסד,
וחלקנו בה ככלת ישוע
זהב ושש ושני.
כאותם פרחים
מרבדים מרבדים
בשדות ירוקים,
אשר אין להמשיל
אלא לשמלה יפה
לכלה נאה.
או שפתותיה האדומות
של האדמה
אל כחול שמי אלוהים
כברכת אהבתה את שלומיו.
המוכרים.

כך עומדים בתינו שלמים שלווים,
נטועים כזיתים
איתנים בסלע.