מעשה הנר,
משול לאהבה.
תחילתה בקליק,
המבט שמדליק.

נשיקת הגפרור,
לפתיל ולהבה.
האש שפורצת,
מחממת,שורפת.
רגשות אהבה,
בוערת, יוקדת.
דמעות ניטפי חלב
מתפתלות בגלישתן
לאורכי של הנר,
נערמות בעצב.
זמן הנר,
זמן שאול
אוזל לאיטו.
וככל שגופו
נשרף ונגמר,
לאיטה בסערה,
דועכת, גוססת,
בערת האהבה.
עדיין חמה,
רצוייה, אהובה,
אדומה, כחלחלה.
אך רבבות דמעותיה,
לא מונעות את קיצה.

כשאור הנר
כבר אינו
והחושך סביב,
שולט ומכביד.
כמו נעלמה
תחושת האהבה,
נגמרה, נשכחה
ריקנות חשוכה.

נדלק נכבה נר,
מקסם אור.
נמצאה, נאבדה,
א ש ל י י ת   א ה ב ה.