ענן כבד את צילו אל הקרקע שולח
מעיב ברוך על שרידי האמונה,
מסכת שקרים גדולה איתו לוקח
עוטף כמו בועה גדולה שעלינו התפקעה.
רצונות גדולים מלאים בכוונות טובות
כמו מגדלים באוויר שנבנו בלי יסודות,
הכל מתגמד אל מול המציאות שהתעוותה
ואני שוכח את עצמי ואין לי מנוחה.
ואת משקיפה על הכל מאחד החלונות
את כל מה שהכרנו השארת באחת הפינות,
ציפור שיר בין אצבעותייך אך אין לה אור
ואת מביטה על כל זה בשקט ומסתובבת לאחור.
עצובות הן עינייך, פנייך הריקות חיוורות
דברים נסתרים עוברים לך בראש,
חולפות בך מחשבות על יום אחד אחר
כי אני איתך הלילה לא אדע אם אשאר.