מביטה בהבעת העצב בעינייך,
הבעה שלא חלפה מזמן
וכנראה גם לא תחלוף.
מביטה, מנסה לשאוף את הכאב
כדי שאוכל להבין, לעזור
ואז להפסיק לבהות,
כך שלא תשאלי שוב
למה אני בוהה
ולא אצטרך להרגיש
כה חסרת אונים
כה מיותרת.
לפעמים אני חושבת
שאולי עדיף שאעלם,
או לפחות
שלא אוהב אותך כל כך
ואז אפסיק לבהות
כי כבר לא יהיה אכפת
ואת כבר לא תהיי מאוכזבת
בגלל שאני רק בוהה
ולא עושה דבר.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.