אם מישהו באמת חושב להגיד לי
לא נורא
שיחשוב שוב.
נפשי כמעט ופוקעת,
אני הולכת ומשתגעת
ממחשבות על אידיאות,
מאהבות
מהדמויות המתיימרות,
מתהיות.

אני ממש רוצה שיהיה לי טוב
וראשי כמעט מתפוצץ
מעודף רגשות
שטעו בדרך,
אני ממש מקווה שאוכל לכתוב
ביום שתעזוב.
והלוואי ויכולתי להפסיק לתת לשירים בגלגל"צ
כל כך הרבה משמעות,
הלוואי שהאזהרה על קופסת הסיגריות שלי
תפסיק לאיים ותתחיל לקיים
- נראה אותה מולי,
נראה אותה גורמת לי
התקף לב גדול יותר
מזה שקיבלתי היום.