מיכה בן-מאיר / אישה קטנה |
חלפו יובלות מאז נטשת
את התמונה,
והזריחה לא נראית עוד נכונה,
מריק כוס-רדף של תמהיל הלענה,
לזכר יום בו התעטפת בי,
ישנה.
אישה קטנה,
אולי מיהרתי והיית
לא מוכנה,
אולי אני שלא גיליתי הבנה,
אולי ההוא שלפני אותך עינה,
וזה פרח כאד בינינו,
עננה.
אישה קטנה,
אני רוצה לשמוע קול
את לא עונה,
ואולי זו רק נפשי שמתענה,
ככלות הכל רק עוד גלגל במכונה,
וקצת הזמן אשר נתת לי,
מתנה.
לפעמים מרגישים כל כך,
שאין מילים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|