נולדת, הרגע הזה הוא ההתחלה של מסעך לגיהנום, מסע אינסופי.
חייך חסרי התועלת הם ההתחלה של הסוף שיבוא בקרוב... בגללך. את
עובדת בבית קברות בין אנשים מתים, מרגישה כל כך קרובה אליהם
הרי את מכירה את ההרגשה - כשהכל מבפנים ריק וחלול הכל נרקב.
בגורל הנורא שלך יש רק בעיות ואת לא יכולה לעשות כלום כדי
לשנות את זה. את מחפשת אמת בשקרים אך מתעוררת מדמעות בידיעה
שאת לא תוכלי לשנות כלום, אלה הם חייך, את פוגשת את היום החדש
עם סבל וכאב בעיניים הרי גם הוא יהפוך לעוד 24 שעות של סבל. את
נהדרת ועדינה אבל בתור בן אדם את פשוט אבודה. את חושבת שאת
חכמה בסביבה של טיפשים ואת לא יותר מחפץ בעיני הגברים, הם
מנצלים אותך ואת יודעת את זה, אבל אין מישהו אחר שיוכל לרצות
או לאהוב אותך. אצלך בלב מזמן חי המוות, ואת מטביעה את הריקנות
שבך באלכוהול, אבל זה לא עוזר ואת ממשיכה לסבול. את הטעות של
הטבע, את כלום חוץ מהשתקפות האבדון. בידייך העדינות נובלים
הפרחים, בלבך הפועם יש חורף תמידי ובזה שחייך מלאים יגון את
בעצמך אשמה. וכשיבוא מלאך המוות לקחת אותך אליו מה תגידי
בכניסה לגן עדן? שם כבר אין מספיק מקומות, מצטערים, תרדי
לגיהנום, אנחנו בטוחים ששם ימצאו מקום לנשמה אבודה, ליצור כה
עלוב! ואת תלכי לשם רק בשביל שתוכלי לחזור. את המספריים
שגוזרים את חוט החיים, את יצור ולא בן אדם, גורמת רק סבל
לסובבים. את לא יודעת מי את - את לא מוצאת את עצמך, את מושפלת
מגורלך, אבל לך כבר לא אכפת, נולדת כדי לסבול ואת יודעת את זה.
האמונה שלך לא אחידה את אוחזת במגן דוד ובצלב, תורידי אותם, אל
תחללי את הדת! החלומות שלך לא ריאליים, את לא תגשימי אותם, הרי
מה תוכל להגשים השפחה של השטן? את הורסת את החיים, אנשים
מסתכלים עלייך ומפחדים, את מלאה בריקנות אינסופית שאוכלת אותך
מבפנים ולא אכפת לך כי כבר לא נשאר שם כלום. היום הגואל הגיע,
עינייך הריקות מתמלאות בצבע השמיים, החלום לא מוגשם, השטן דופק
בדלת, מילותיך האחרונות - הו אלוהים, בשניותי האחרונות תגרום
לי אושר. הצילני מרוע. וברקע אמן. גופך שהיה מקדש לכאב נהפך
לעפר, תסגרו את הקבר, שלא יתפזר.