חידושים זה לא דבר חדש. בשבוע שעבר דיברתי עם מישהו למשל על
"מתנה לחג" של טיפקס, באחד המכתבים לאחי ציינתי עד כמה אני
אוהב את "האיש מן הבקעה" של יהושע, ומי לא מכיר את "בשמלה
אדומה" של מופע הארנבות של ד"ר קספר?
אבל - יש תופעה, שהולכת וגוברת עם העידן המודרני, של רישום
השיר תחת המחדש. בספרים של אבי ברק אפשר למצוא לדוגמא את "תמיד
עולה המנגינה / שרונה ודניאלה פיק", ובאתר הצלצולים של פלאפון
אפשר למצוא את "אני מת / הדורבנים".

עולה תהיה בדבר הלגיטימיות של העניין. ובשפה נורמלית, זה נראה
לכם בסדר?!
כולנו יודעם שהתשובה האינסטנקטיבית של כל חובב מוזיקה היא -
"לא". אבל כמו שאמר פעם ברטרנד ראסל: "מאז החלו מתמטיקאים
להוכיח משפטים מובנים מאליהם הם מצאו שחלק גדול מהם אינם
נכונים". אז אתם אולי לא מתמטיקאים, אבל בשביל זה אני פה.
ובתור אחד שכזה אני יכול להגיד לכם שני דברים -

הראשון - כל האפסים הלא טריוויאלים של פונקציית זטה של רימן
נמצאים ברצועה שהחלק הממשי שלה הוא בין מינוס חצי לחצי.

והשני - בעקרון, כדי לפתור תהיה שכזאת, צריך קודם כל להגדיר מה
זה חידוש. אני ממש לא מתכוון לעשות את זה. אבל אני רק אתן לכם
מושג על מה אני מדבר -
במתמטיקה יש עניין תמוה (תמו"ה = תנאי מספיק והכרחי). למשל, אם
זה מספיק שלשיר יהיו את אותן המילים של שיר ישן בשביל להיחשב
לחידוש, וזה הכרחי שיהיו לו את אותן המילים בשביל להיחשב
לחידוש, אז אפשר להגדיר חידוש בתור - "שיר חדש עם מילים של שיר
ישן".

יש מבין?

אגב זה לא בטוח נכון. אולי זה מספיק שתהיה לו רק אותה המנגינה
ומילים אחרות? אולי הוא חייב באותו שם כמו המקור? ומה עם שירים
שאין להם מילים בכלל?! בקיצור, להגדיר "חידוש" זה גם לא פשוט,
וגם לא חשוב כרגע לצורך העניין. אז נוותר על זה (אבל אם יש
מישהו שיהיה מוכן לקחת את המשימה הזו על עצמו, יבורך).

איפה היינו? דיברנו על לגיטימיות. מי שמאמין שזה לא בסדר שירים
את היד. יופי דבילים, עכשיו תורידו, אף אחד לא רואה אתכם. ולמה
בעצם? (לא למה אף אחד לא רואה אתכם דני-דינים שלי, למה זה לא
בסדר?) זה לא עניין של זכויות יוצרים, זה עניין של כבוד. יש
משהו פסול במחיקת ההיסטוריה. ואיך עוד אפשר לקרוא למעשה של -
לקחת שיר ישן, לבצע אותו מחדש בתוספת כלי נגינה שהיו או לו היו
קיימים בתקופת המקור, אותו שם, אותן מילים, אותו לחן... לכאורה
יש פה מחווה אדירה לעבר. אפילו אקט של שימור. אבל כשזה גולש
לרישום השיר (אפילו אם זה בחוברת של אבי ברק) על שם המחדש, פה
מתעוררת בעיה. כי אז, מי יזכור את המקור? יחלפו כמה שנים, דור
או שניים, וכשחיפוש בקאזא יוליד שתי גרסאות ובלבול, חוברת של
אבי ברק יכולה להוות אסמכתא לזיהוי המבצע המקורי.

ומתי זה בכל זאת בסדר? שמתי לב שהביטוי "לדעתי" תופס תאוצה
בזמן האחרון, אז מתי לדעתי זה בסדר? צריך לעשות הבדלה בין
"חידוש" לבין "שימוש". חידוש הוא משהו שנבדל רק ברמת הביצוע.
שימוש הוא משהו שיש בו איזשהו שינוי משמעותי של המקור.

ההבדלה הזאת, שלא כמו הגדרת המושג "חידוש", היא כן חשובה.
בחידוש לא משתנה המנגינה, לא משתנים התווים, וגם לא המילים.
מכאן שאין שום מקום לרשום בחוברות תווים (ובטח שלא בצלצולים
בפלאפון) את השיר על שם המחדש. מעבר לזה שהתמונה של להקת
חיל-האוויר יכלה להיות נעימה יותר לעין מהתמונה של האחיות פיק
שיש בחוברת, חוסר ההבדל בתווים ובמילים גורם לעניין הזה להיות
(לדעתי) לא רק חסר כבוד, אלא  גם חסר הגיון. וכמו שכל מתמטיקאי
יגיד לכם, אין שום דבר גרוע יותר מחוסר הגיון.

אני מניח שיש גם שיקולים שיווקיים. אחרי הכל המטרה היא למכור,
ומוצרים שכאלה צריכים להיות "יוזר פרנדלי", יעני - ידידותיים
למשתמש. רוב האנשים (לפחות אלה שבספינה שלי) לא שמעו יותר מדי
על הלהקות הצבאיות או על נושאי המגבעת. צריך למכור לאנשים את
מה שהם מכירים. יש בזה משהו דבילי, אחרי הכל אם כולם היו
חושבים שאחד ועוד אחד זה שלוש זו לא סיבה מספיק טובה ללמד את
זה בביה"ס, אבל האמת היא שאני דווקא מקבל את זה. אני אפילו
מעודד את זה.

אולי יצרתי רושם בכל מה שכתבתי עד עכשיו שאני נגד כל העניין,
אבל זה לא נכון. מעבר לזה שזה פשוט מה שאנשים מכירים, צריך
לזכור שהשירים הללו חייבים את הקימה לתחייה שלהם למחדשים. הרי
הסיכוי היחיד שמישהו יחבר רינגטון מהשיר "היה לי נער" (שיר
הלהקות הצבאיות האהוב עלי) הוא אם אלג'יר למשל יחדשו אותו. אז
כשחושבים על זה, אם אנשים באמת מכירים את "האיש מן הבקעה" רק
בזכות יהושע (מודה באשמה), יהיה נכון, ואפילו הגיוני, לרשום את
הרינגטון על שמם. זה גם פחות מבלבל, ואפשר אפילו לראות בזה
הכרת תודה למחדשים. כל מה שאני מבקש הוא כוכבית קטנה שלידה
כתוב "בוצע במקור על-ידי..."

המקרה השני, מקרה ה-"שימוש" שלשמו עשינו את ההפרדה, הוא בעצם
עוד הצדקה לתופעה הלכאורה שלילית הזו. יש מקרים שבהם השינוי
בחידוש הוא כל-כך משמעותי ("בשמלה אדומה" של הקספרים למשל) שזה
כבר הרבה מעבר להגיוני לרשום את זה על שמם. זו חובה. כי מה
לעשות, התווים שונים, המילים שונות, ובסופו של דבר- זה פשוט לא
אותו שיר. ההחלטה איזה שינוי הוא משמעותי מספיק היא עוד משהו
שמסובך לי מדי להגדיר כרגע. תוסיפו את זה לשיעורי-הבית שלכם.

טוב, ה-"מאמר" כבר כמעט נגמר והתוצאה היא 3:1 לטובת המחדשים.
לא מה שהייתם מצפים נכון? אל דאגה, כמו שהחברה שלי לשעבר הייתה
אומרת "זו לא הכמות, זו האיכות" (וגם - "הגודל לא קובע" אבל זה
סתם בולשיט). יש לכם פה בוחטה של עובדות, (כולל אנקדוטה על
משפט רימן) תעשו איתן מה שאתם רוצים. אני רק רוצה לציין שלשם
שינוי כתבתי על משהו שאני לא ממורמר ממנו, כי תמיד מעירים לי
על זה...