עיגול קטן
יותר גדול
יותר גדול
עוד יותר גדול
זהו. אין יותר.

ושוב.
במרחק של כמה סנטימטרים.

עיגול קטן
יותר גדול
יותר גדול
יותר גדול
עוד יותר גדול
ושוב. אין יותר.

הילד על החוף צחק.
איזה יופי הם נופלים למים
האבנים הקטנות והעגולות האלו.

כמה שיותר רחוק וחזק
כך יותר עיגולים.

מעניין מה אמא הייתה אומרת.
החול היה רך ונעים
היתה הרגשה נפלאה של חופש ושחרור.

האבנים המשיכו לקפץ על המים.
לבסוף הילד התעייף ונשכב על החול המלטף.

נמנום קל ורגוע נח עליו
צבעים נעימים ושמחים הופיעו בחלום.
שתיי ידיים עדינות הרימוהו מעל האדמה
נשאו באויר
רחוק רחוק.

העיניים נפקחו
ועם חיוך שקט נסגרו שוב.

"תישן, בני, תישן".