בדבר היפה ביותר תמכתי בכף ידי, בעלי כותרת של תשוקה וכאב,
טבעם מטפטף מהם החוצה, להשאירם כיציר אלוהים העירום. ריח
חטיפי-גומי קיציים נישא אל אפי ואל זיכרונותיי, קלילות יפה אז
תחת שמיים חזקים. סימן זקנה כבדברים היפים, הדברים אליהם נשלחה
ידי, דברים בהם עצרה נשמתי לברכה.
בטרם-עת רציתי את היופי, פקעתי צורתו כאונס נערה בתולה;
כוורד פצוע את נראית, לחש לי מוחי, יופייך שנקטע והמלאכה
שנפסקה וכל שנותר לך הוא לשוט במי-מלח עד שריפת כל הפצעים
כולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.