ארבל הכרמלי / ספקות הערגה |
משב רוח צעיר לי היית.
מה אומר ומה אגיד?-
מסעירת דמי בלילי הייתי.
הכיצד אשאל, הכיצד אהין,
לבקש עכשיו לדעת העתיד?
רק אומר, רק אעיז
לבקש את גופך לידי.
בגופך, לדעתי, צפונה כל אשך,
החרדה למגע פן תתאהב,
אך הנעז להיוותר בספק האילם
במקום לרגש ולהתרגש?
נפשי הומיה לחלום נצחים
הנתלה על חותם ערגתי,
גופי כמה למעשי עילוסים
בחדוות יצרים.
האם תחלקי עמי הדרך
הצפונה ביקר תשוקתך
או, שמא, ניוותר כוכבים עמומים-
נשורים אל חיקם ואינם מאירים?
02/04/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|