הוא סובב את הראש, רק לרגע אחד
אמא הטובה, נעלמה בקהל.
בכי היסטרי של ילד קטן,
נבלע בקולות הרמים,
כמו סוכר במים נמהל.

איש טוב, לוקח ידו, מובילו לעמדת המשמר,
אך בכי היסטרי אינו שכך,  אמא לא כאן, אמא לא כאן.
אמא, אמא, בואי אלי,
אני לבד בקהל ועצוב לי וקר,
קחי אותי בידייך, נגבי דמעות מפני.

רק אתמול במיטה, היא שכבה לידי,
אהובה ורכה, מלטפת אותי.
לא רמזה אהובתי, לאחר מעשה אהבה,
שהיום במיטה לבד, אבכה כי הלכה,
ארטיב את הכר ואכמה לאהבתה.

אהבת אמת, משיכה וכבוד,
הותירו סערת זכרונות, ריחות ורגשות.
יום אחד נעלמה, תבעה מחדש את עצמיותה.
עכשיו כמו ילד קטן שאיבד את אימו הטובה,
שיושב על ספסל עם דמעות, מתפלל לשובה.