"יש מישהי אחרת?"
"לא, באמת, זה לא זה. אני פשוט חושב שאני לא בנוי למחויבות
כרגע".
"מישהו בכלל דיבר על חתונה?!"
"לא רק חתונה. קשר בכלל. זה לא מתאים לי כרגע".
"אז מה כן מתאים לך?"
"לא יודע. לא זה. הגעתי למצב שאני לא יודע מה אני רוצה".
"חשבתי שאתה רוצה אותי".
"גם אני. ובסוף החלטתי שלא".
"מה שתגיד. רק שלא תחזור אליי אחר כך... הפעם שזה יהיה סופי".
"זה סופי. אני יודע".
"יופי".
היא הביטה בתמונות שבקיר המסעדה. שילבה זרועותיה בכעס.
הוא הוציא קופסת סיגריות מכיס חולצתו. הוציא סיגריה ותחב אותה
בין שפתיו. קרב את מציתו הדולקת והדליק את הסיגריה. הוא הניח
את המצית על השולחן והוציא עשן מפיו.
"בואי נהיה ידידים".
"עזוב קלישאות. שנינו יודעים שידידים לא נהיה".
"רציתי בסך הכול לסיים את זה יפה".
"פשוט לך. אל תגיד דברים סתם".
"טוב. להתראות".
הוא קם, הניח שטר וכמה מטבעות על השולחן ועזב את המסעדה. לא
חלפה דקה, הוא חזר, לקח את המצית והלך.