על מי אתם עובדים?
מי זה אתם בכלל? אני לא מסכים לשאול שאלות חסרות תכלית, אני
בסך הכל מבקש עזרה של מישהו, ושל מישהו שיעזור לי להבין למי
אנחנו תמיד מדברים כשעצוב לנו, או טוב לנו, או סתם משעמם,
והדבר הזה אמור להקשיב ולעזור? נשמע לי כמו אגדה כלשהי, אבל
אני הולך עם הזרם ומדבר אליו, אליה, אליהם, אל זה, לא יודע מה
לחשוב, נראה לי שאני בכלל מדבר אל עצמי ועוזר להבהיר לעצמי את
התמונה הכל כך אפורה הזאת, מה היא לא פה? מה זאת אומרת? אין
יום שאני לא חושב עליה, אין יום שאני לא מביט בה, אין יום שאני
לא חולם עליה ומרגיש אותה פה לצידי, מה זה השטויות האלה? שהדבר
הזה יתן לי כבר לראות אותה ולדבר איתה, אני לא מסוגל להשלים עם
זה, זה נראה לי מופרך לא הגיוני ומגוחך, כולה היתה מלאת אהבה,
אז איפה האהבה הזאת? איך אהבה יכולה להתפוגג? אומרים שאהבה זה
הדבר הכי חזק שיש, אז מי נתן לה ללכת?
וואו כמה שאלות, מי אנחנו בכלל? סתם יצורים חסרי תכלית שנראה
לנו שהכל סובב סביבנו, נסעת פעם בכביש וחשבת לעצמך שבכל אוטו
ואוטו, לפעמים גם משאיות, אוטובוסים ואופנועים, יושבים להם
חיים שלמים שסובבים את עצמם, נראה לך שאתה מרכז העולם? אז מה
הם יגידו? ובכלל כמה מרכזי עולם יש בעולם הזה?
שוב כל השאלות מופנות אל עצמי, או לאן?
אתה יודע מה? השאלה הזאת מופנית אליה, אל מלכת האהבה שלי, היא
זאת שמסתכלת עלינו עכשיו מלמעלה, כפי שטוענים, אז לה יש יותר
מידע על ה"למטה", תני סימן, עזבי אל תתני סימן בואי לפה, נעשה
לך קבלת פנים שלא תשכחי לעולם...
כשאני חולם אני מרגיש אותך הכי קרובה שיש, כל חושיי פועלים
והחיים רגילים ויפים מתמיד, פיתחתי לעצמי עוד חיים, החיים איתך
ולצידך, והם כל כך אמיתיים, אז למה צריך את החיים
ה"מציאותיים"?