עומד ברציף ומתבונן קרוב קרוב
האוטובוס לקוסקו גדול בשולי הרחוב
מרכין מבטי שעוני הזמן נעים
השמיים בצפון מתבהרים, מעל קיטו כחולים...
ויורד ילד סוכריות מראה לי את מרכולותו
"ז'ו נו קיירו" אני מלטף את ראשו
ומהדהד בראשי המכתב, וכמה היא בכתה
ברציף שלוש חונה עכשיו הקו אקוודור בוגוטה
אז איך בוחרים באיזה איש אני רוצה להיות
כשהשבילים מובילים אותי צפונה
אני בוחר בדרך האבנים הצהובות
הקוסם יקח אותנו פנימה..
כתפיות התיק מכבידות את המשקל לתוך הלב
וחדר עם אח צוחקים חותך את קו הכאב
עומד וסגרייה בפי, העשן מסתלסל, אני רואה אותך
ולפעמים נדמה שהוא חופשי ממני, למעלה פרח...
אז איך בוחרים באיזה איש אני רוצה להיות
כשהשבילים מובילים אותי צפונה
אני בוחר בדרך האבנים הצהובות
הקוסם יקח אותנו פנימה.. |
