נסגרה עם פירורי טיח
ונשברה לאיטה אל תוך לילה של שמירות.
ערבי שיכור סרב לתת תעודה מזהה
וישראלי חשב שאני לוחמת
קפיאה
הרהרתי לעצמי על מה אתה חושב
ולאן עיניך מופנות
האם מוגן אתה בין ארבעה קירות?
האם ידיך מלטפות שיערך לאחור
ושפתיך לוחשות לי, בסתר, לחזור?
וכמה הייתי רוצה להיות
דמעת הגעגועים שזולגת מעיניך
כך הייתי חשה חום גופך לכמה שניות
בעוד לילה קריר ושחור של שמירות.
28.10.05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|