לא הרפיתי כשעצמת עינייך
ואלייך נטפלו יצירי שאול
את עפעפייך את נופפת
אחזו באחיזת מוות, ברזל
כשחייכתי, חייכת את
אל תוך ליבך ידם הושיטו
יבוא היום שבוא אברח, את
דופקך זרם לקרביהם
מצצת ממני את אוני
ריקוד של מוות שם מתחת
התערפלו חושיי לעת עתה
והפיץ את שארית דמך שם, וכך
כניעה היא המשחק, איתך
החזקתי נצח בידי, נצח כאין מול שנייה.

ענף של עץ, מסוקס
מתערטל על ריחנות מי הים.
עזבתי את המקום ההוא מזמן
וכל שידעתי השארתי שם.

את עיניי כיסו בבד
מלאכים של עולם
אלייך הובילוני, עזבוני
צפו מטה אל קצבי הדועך
תחת זרועות קרני שמיים
דמעותם זלגו מתוך האין.
נרקוד לנצח אהובה בתוך
כנפיהם כירבלו אותנו לעד
בועה של ניכור על כנפי הבז
צחור ונוגה לנצח יזכרוני.