במיידנאק לך כפוף,
אל תרים ראש,
אל תקרא בקול.
אל תדבר מילים גבוהות,
רק לך כפוף וראה במו עיניך את השכול.

במיידנאק לך כפוף,
אל תניף דגל,
אל תשיר המנון.
אין זה מקום לשיר בו,
אין זה מקום גאון.

במיידאנק לך כפוף,
אל תהא קר-רוח,
גם אל נא תישבר.
ואם הגב כואב קצת, שיכאב
לאחרים כאב שם יותר.

במיידאנק לך כפוף,
אל תגיד תפילה
ואל תישא נאום.
לך כפוף, שמוט את ראשך
ואל תישא עינייך השמיימה,
אין שם כלום.

במיידאנק לך כפוף,
אל תרגיש צדקת קורבן.
זכור כי גם אתה יכול היית להיות
המוציא להורג, בדיוק שם.
זכור כי אתה לא יותר ולא פחות
מכל ניצול,
מכל קורבן,
מכל קלגס,
בן-אדם.

וזכור, שבצאתך ממיידאנק
אתה אדם חופשי, אתה שוב מזדקף.
והם, בתל האפר
עם עתידם, עם רצונם, עם תקוותם,
הם עדיין שם.

ומעל כל השבטים
ומעל כל ההמנונים
לא להיות קורבנות - לא להיות פושעים.

נכתב בעקבות המסע לפולין, דצמבר 2004 (תשס"ה).