|
אביב,
ראיתי אותך
אתה עם העיניים היפות
אבל עצובות
אביב,
ראיתי אותך
אתה עם החיוך
אבל חיוך עצוב
משהו מסתורי שריתק אותי אלייך
משהו לא מוגדר
רציתי קרוב
רציתי לאהוב
אבל אתה לא מכיר
אתה לא יודע מה זה
אתה עצוב
עינייך מסגירות אותך
חיוך עצוב מרוח על הפנים
עיניים יפות שבוכות, עצובות
המשהו הזה שריתק אותי אלייך
והכל- בכלל בלי להכיר אותך...
איזה מצחיק שאני עכשיו חברה של אח שלו... כמה שהעולם קטן... |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.