ביום שבו נפגש ארגיש שזה הסוף,
אולי ההתחלה בין האמצע לרחוק,
אחזיק את הזר שקטפת לכבודי,
זר של קוצים ענקי שאדמיין בראשי.
אל תנעץ בי מבטים,
אומרים שזה כואב,
דבר מילים גבוהות,
הרשם אותי מהר,
גלה בי את הפחד שמונע את החרות,
תאהב אותי כמו שאני,
ואל תהיה רק דמות.
ביום חול אצחק,
ובשבת ארקד,
על במות של מזבח לבן,
אצעק את שם האל,
אדע שזאת הגאולה,
שאני הוא האני,
אתרום דמעה של חן,
ואסתפק עוד בחיים.
אל תנעץ בי מבטים,
אומרים שזה כואב,
דבר מילים גבוהות,
הרשם אותי מהר,
גלה בי את הפחד שמונע את החרות,
תאהב אותי כמו שאני,
ואל תהיה רק דמות. |
