השחקנים כולם דרוכים כאילו מוכנים לצאת למלחמה.
חלקים יושבים-מוסתרים (ספק מהפחד, ספק מחוסר הלגיטימציה שלהם
בחיי), חלקם עומדים כפופים מאחורי הקלעים, מציצים ברווח הקטן
הזה שביך המסך לקהל.
הם עולים זה אחרי זה.
מציגים קטעים, לא בסדר כרונולוגי מדויק, תאורות מתחלפות, בעיקר
בין חושך לאור, כי ככה אני.
והאנשים? כל הזמן באים חדשים, יהיו שחקני משנה, שיהוו חלק קטן
מהמופע, ולעומתם- הכוכבים שלי, שהילה של זוהר תאפוף אותם,
ושעות רבות אחרי שהמסך יירד הם ייאלצו לחלק חתימות.
קטע ראשון עולה.
שקט.
חדר סגור, היא מתעוררת. מתמתחת כהרגלה, לפתע מבחינה במישהו
ערום שוכב לידה.
היא עוצמת עיניה, ובשניה אחת הזכרונות של הלילה מציפים אותה.
אחרי הליכה לשירותים, הדם שזורם ממנה מאשר את מה שחשדה בו.
סוף קטע.
הקהל נדהם, הערות חיוביות ושליליות נזרקות מכל עבר. משחק מעולה
שלה, בעוד הוא פאסיבי.
קטע שני.
חושך, שקט של לילה, תפאורה של סמטה.
היא יושבת מחוייכת, ואפשר לשמוע (בעזרת אפקטים מהבמה) את
פעימות לבה. הם מדברים, וכל פעם הוא מתקרב אליה מהוסס.
נשיקה רבת משמעויות ואושר רב תסיים את התמונה.
הקהל שקט. קשה לקבל ולראות קטע כזה. האנשים לא פועלים לפי רחשי
לבם, אלא לפי ההגיון, לפי החוקים. הכל זיוף.
קטע שלישי.
היא נכנסת לבית החולים, ראשה בעננים, מלווה במשפחה וחברים. חדר
קטן צדדי יגלה אישה מחזיקה תינוק בן יומיים.
היא ואחיה הגדול מתחבקים.
הקהל ימחה דמעה.
קטע רביעי, קטע חמישי,
דמויות מתחלפות, רגעים משמעותיים, שיאים חברתיים, שפל רב.
חושך, אור.
חושך
אור.
מערכה ראשונה מסתיימת.
הקהל יוצא להפסקה.
ורק הבמאית יושבת מתוחה בחדרה.
הרי שההצגה לא הסתיימה, ואין במוחה איך למלא את החלק השני.
היא תוהה ומנסה למצוא פתרונות אלגנטיים, אבל הכל מעורפל
בראשה.
הרי איך זה ייתכן כי הצגה עולה בלא תסריט גמור?
ההפסקה נגמרה.
הקהל מתחיל לזרום לעבר האולם, השחקנים מזיעים, מסתכלים אחד על
השני בחוסר ידיעה.
כמה שניות של שקט, ההחלטה נעשתה. הם יעזבו את האולם, ישאירו את
הבמאית לבד.
הם ישאירו אותי לבד.
הם יעזבו את האולם.
מערכה שניה מתחילה.
חושך, אור, חושך
הרבה אור, כי ככה אני.
הבמאית תעלה לבמה ותאלתר כמה רגעים, לפתע תבחין כי אין קהל, או
שמא, מעולם לא היה קהל?
נטושת שחקניה וצופיה, מתיישבת בירכתי הבמה ומחייכת.
אוחזת בברכיה כמו סצינות מהסרטים, ומהרהרת.
הסצינות מתחלפות.
תאורה
חושך אור
חושך
אור
חושך
אור.
כי ככה אני.