חיזר ורוד וקטן מהלך לו בשדרות בן גוריון, אף אחד לא מבחין בו
אף אחד לא מפנה לעברו מבט,
בכיכר רבין פנה ימינה לרחוב אבן גבירול אך לא הבחין ברמזור
האדום כשחצה את הכביש והיה נדמה שמשאית דרסה אותו למוות אבל רק
נדמה והוא הגיע אל צידו השני של הכביש בשלום ובאדישות.
המוכרים בחנויות נתנו לו לאכול כאהבת נפשו ממאכליהם ולא דרשו
תמורה ואפילו לא חיכו לתודה ממנו, כך המשיך לו החיזר הורוד
להסתובב בעיר. הלך לסרט, שיחק באולינג, למרות שהיה גרוע ואף לא
הצליח להפיל אפילו חייל אחד. בסוף היום הלך לבאר הקרוב כדי
לשבת ולחשוב קצת על החיים ושתה שם בירה ישר מהברז של החבית
ועוד תקע גרפס אדיר באוזנה של הברמנית שלא התרגשה מהארוע השכיח
הזה.
זהו, ארבע לפנות בוקר יצא החיזר מהבר שיכור ומתנדנד וחיוך שלא
ירד מפרצופו הירקרק ופתאום ראה מבין העצים, קצת במטושטש ולא
ברור, חללית בגינה מאחורי בניין קומות. התקרב, כי לא האמין
למראה עיניו וכשהיה במרחק נגיעה, ראה חללית מפורקת לגמרי כאילו
לאחר התרסקות וגופת חיזר מוטלת לה על הדשא. החיזר לקח נשימה
עמוקה וכשהוציא את האוויר מבטנו הבין הכל - שאסור לו לשתות
יותר בחיים בירה מהחבית.