שם, בין השריטות והנשיכות, את נמצאת
שם, בין הכעסים והצרחות, את נמצאת
ושם, חזק, מציאות
את כורעת, מנענעת אגן
ושיערך לוחך רצפה
ואמות נושקות אותך
ביושבך בקרסוליים צמודים וכפות קמורות
ופס בולט בגבך, יורד בחדות אל שקע מפוסל.
אה, רכות תקיפה.


ירכיים שידעו מכנסיים הדוקים אינספור
ושמלות בעלות שסע ארוך, ארוך
שוקיים שצלעות סוסים רבים חבקו
אצבעות קטנות שנעליים כה מאושרות זכו לעטוף.
וציפורניים שלא ידעו צבע

ורעד כה חזק שיכל לבוא רק מן התמימות
הבראשתיות שזכית בה.