אני חושבת שאני משתגעת,
או שאולי סוף סוף אני בקו השפיות
ועכשיו אני מבינה שיש רק פתרון אחד,
עכשיו זה או לכאוב או למות.
אין כאן קו אמצע,
אין ברירות או מקום לפשרה
אני עושה החלטה שהייתה צריכה להיעשות מזמן -
בוחרת בחיים יפים יותר במקום בשתיקה.

אני חושבת שאני חולמת,
או שאולי אני סוף סוף מכירה במציאות
לא עוד בזבוז של דמעות יקרות מפז -
היום אני שמה סוף לפציעות.
ויש אנשים שיקראו לזה בריחה,
אני קוראת לזה מציאות האור בחיי
כי אין טעם בסבל האינסופי הזה -
עדיף שיצרוב קצת,
יצרוב ודי.

אני חושבת שאני מבולבלת,
או שאולי אני סוף סוף חושבת ישר
כי כל מה שעובר עליי, בעצם,
כל העצב הזה כ"כ מיותר.
אז עכשיו אני אומרת שלום לכל מה שהכרתי,
נפרדת בחיוך מכל מי שנשאר
ואני מבטיחה שברגע שכבר לא אהיה,
לא תאולצו לחוש אפילו לא צער.

אני חושבת שיהיה לי מוזר,
או שאולי סוף סוף, בפעם הראשונה, יהיה לי טוב
ואני בטוחה שיהיה לי הרבה שקט
כשלא אראה אתכם יותר מקרוב.