רוצה שיהיה בסדר
מקווה רק לטוב,
לא לכעס
לא לעצב
לא לאכזבה
לא להרגשה רעה.
אט אט נפרק העול
מנסים להתגבר על המכשול.
הלב שלך כל כך חשוב לי
הרגשות שלך הם חלק ממני
אז למה להתאטם?!
מדוע ההסתגרות?!
למה יש חוצץ?!
מדוע לא ניתן להיות פתוחים?
למה לשמור דברים בפנים?
אז מדוע, אנחנו כל כך רחוקים?
רוצה להיכנס מבעד השער,
רוצה לעבור את המחסום.
הפתח לליבך - זה הוא החלום.
בוכה ללא קול
צועקים מרוב בכי
והכל אותו דבר.
שום דבר מיותר,
הכל נאמר.
חבל.
מה עכשיו?
עוד מילים?
עוד מעשים?
אולי די עם כל הדברים?!
כל הזמן ביקורת!
רק טענות!
מה עובר להם בראש?!
היא מסתכלת ואני מסיט מבט.
הוא מציץ ואני מתחמקת מיד.
תעירו אותי, בבקשה!
לא רוצה לחלום יותר!
חלומות זה דבר רע...
די עם זה... זה נורא.
למה לקרוא אחד את השני?
מה אני ספר לכולם?!
יש פה לא?! דברו!
לעזאזל איתכם.
לבעוט!
לצעוק!
לבכות!
לשתוק!
נאמרו המילים...
דממה.
שום רחש לא נשמע.
"גם אני"
או כן, זו בדיוק התשובה!
"אני לא רוצה לריב"
למה, מישהו כן רוצה?!

כבר הגענו לזה, אז גם נסיים.
להפסיק באמצע, לנסות להימנע?!
לא, לא, לא... זו לא הדרך הנכונה.
תעמדו מול זה, תאזרו אומץ,
בנוסף לפחד.
כן, זה מפחיד, זה מייגע ומתיש.
זה החיים מותק!

אהה רגע... זה רוצה או רוצה?
זכר או נקבה?
כלומר... מי מדבר פה?!
-
-
-
הלו?
מישהו שם?
ביי.