במחול פרצים העיר מוצפת
בתים כחולים, גג אדום.
כעת גם המנורה מוסרת
דו"ח קרני אורה עלי דף
המשחיר לעיתו.

באור ובערב היד מזמרת
פת העט, חי הדף העולה לגרדום.
על השולחן המגן זאת היד המנסרת
קבץ מילים החורגות מגבולן,
המבשרות קיצו של יום.

אך אין לדעת ביד מי האשמה.
אין לדעת אם ישנה או חלום.
לא בנתה המילה מבצרה,
לא עשתה שפטים בקמים לסרסה
הקוראים למוזג - דום!

אך עדיין גדולה היא מחוסן
ועוד היין נמזג לכוסות
למלחים ולנערים. אז יורם עוגן
הקורא לכבוש כל זמן שאפשר
עוד ועוד מחוזות.