לפני שער הארמון
היא עברה אז זוהרת
וכל הנתינים
לה הריעו בקול

שיר הלל לגבירה
היפה המוהלת
במימי אהבה
אות בדיו הכחול.

מכתבים היא כתבה
בנוצה החיוורת
לאהובה הגולה,
לארצה שעזבה.

אהבה שהייתה
פרי בוסרי ומסכת
לשקר המר
לשתיקה הגדולה.

ימים רבים
את עצמה הייתה מוסרת
למשכון לגברים
בעבור פת רעב

ובלילות שימורים
תפילתה פולחת  
מנעולי עליונים
חלודים מרבב

עוד רבות יסופר
על אותה הגברת
אשר בלהט האש
נשרפה ותכלה

עת יצאה אל הקרב
על כבודה של מולדת
בדם הניגר על נרה
ויימוג ויכבה

וכשתחזור עוד אלינו
העלמה משדה הקטל
יסבוה שרפים
ומינים הוד מלכות

עוללה אז יורם
והיה לגוי הבל
פרי בוסרי ומסכת
לזו השליחות

כה תמים הוא השיר
וסתום בפרטים
והיו שיאמרו
אין זה בשיר זה מהות

אך שיר זה
שיר קינה הוא
ורב הספדים
זהו שיר קינתו של עולם החירות.