היה הייתה פעם ילדה קטנה,
מאז ועד היום היא לא התבגרה,
היא מעולם לא ידעה מה זה בית חם.
מעולם לא היה לה מקלט מהרחוב,
איש לא ראה תכאב שהשתקף בעיניה,
בכל פעם שאימה הרביצה לה,
מחקה לה עוד חלום.
ואחרי כל צעקה היא בכתה במיטה,
קיוותה שזה ייגמר בקרוב.

פזמון:
עברו מאז שנים,
אך עדיין הפצע לא הגליד,
אני עוד זוכרת, איך גרמתם לי לפחד,
איך הייתי מתחננת למעט תשומת לב, ו
בכל בוקר שמתפללת אני חוזרת ואומרת,
אני בסדר.

וכיום אני נושאת איתי עבר,
מכל המכות בניתי לי חומה.
סיוטים בלילות מכל טריקה של דלת,
הנה עוד ילדה שבורה שצועקת פליז לא עוד.
אך אינכם מבינים את הנזק שגרמתם,
בשבילכם זה זיכרון חולף,
לי זה עוד שורף.

פזמון: עברו...

לא זה קל לשכוח,
השארתם כתם שלא יורד,
אך אקום אף על פי שקשה,
ובכל יום האמונה שלי נשארת ומתחזקת.

פזמון: עברו...