התנועות משתנות עם הרוח שמתעקשת לצעוק ולזעוק לשמים הריקים
שיפסיקו
יפסיקו להיטלטל כל כך
ואת חושבת שאת מושפעת מתנועותיו
וייתכן ואת צודקת
אבל אסור לך לשכוח שהקירקורים תמיד יהיו מצידך
והוא מצידו ישב ויחכה שתביאי לו ענבים
עם רגליים מורמות, ידיים על ישבנך, אהבה בעיר אחרת, וזילזול
בגודל שמבייש את גוליית

אז לא כדאי להיכנס להוריקן הזה שוב
כי הוא יביא אותך לאי מבודד ומשם אין מעבורות שיחזירו אותך
למקום שאת נמצאת בו היום
וחבל
להפסיק
תהליך
כזה

חבל

לדעת לקום ולרוץ לעייני כולם
לעיניו, ולעיניהם
להציג אותי בגוף ראשון
ולא לכסות את הפנים או את הגוף
לשחרר את הכל בתנועות סיבוביות שיקשו עליהן
שישארו עוד טיפה, נשאר עוד קפה מהבוקר
והעוגה יושבת בצד שלמה, כי זה לא טוב לגיזרה

לנסות לצייר שמיים בהירים
נסיכות ואבירים
שישבו עם חיוכים אגדיים שלעולם לא יימחקו
ויחרטו לכולם טוב טוב בזיכרון
שנדע שלשם צריך לשאוף ולרצות להגיע

לירח ולכוכבים
לשלמות הזאת
לטבעי הזה

שנדע ושנזכור

שתדעי שכל פעם שאת פותחת את הדף הזה ושולחת את הטיפה הזאת
למציאות הקרה
היא קופאת, ועם הזמן היא מאבדת את האחיזה ונופלת ומתנפצת
לעינייך

וזה לא נעים

אז שתדעי שהחיים הם גלגל
ואת צריכה להירשם לחדר כושר או לחוג ריקוד
שתדעי לפזז עליהם בהתאם ובסגנון

אני רוצה להגיע לשם כבר
למקום הנכסף הזה שכולם באיזשהו שלב מגיעים אליו
ואני מנסה דרכים
אני מנסה לרצות
ולדחות
ולנסות, ולקבל

אבל זה נתקע
ואני לא רוצה להיות נדושה

אני מעבירה על שמות קווי עיפרון נורא מהר בתקווה שהם יעלמו מהר
באותה מידה
אבל אולי העופרת תתפזר עם הרוח
שמתעקשת לצעוק ולזעוק לשמים הריקים
שיפסיקו
יפסיקו להיטלטל כל כך

אני רוצה לדעת להמשיך בחיים שלי כמו כולם
ולא לגלות שבסוף אני היא הרוח שמפזרת את העופרת
ומתעקשת לכתוב את השמות מחדש