מתוך הכלום והריק והכל-ידוע נולדת לה נקודה, נקודה של דמיון,
נקודה של מקריות יוצאת מן הכלל.
ניצוץ מתחיל מתפרץ ומבקע ובעד לנקודה, מתפרץ בכל כוחו המופלא
בליווי כינורות ויוצר רבדים - רבדים של מציאויות אפשריות.
והנקודה, הנקודה משתעשעת בכוחה, מדמיינת חיוכים ומראות מופלאים
ויוצרת אשליות.
הראשונה להיווצר היא המודעות, האוכלת אותנו מדי יום ולילה,
ממנה עשן סמיך שמאבד צורתו ובונה ובונה ובונה.
בונה הוא אדמות ופרדסים ועצים ומינים, כולם כראי למודעות, כראי
לדמיון, כראי לאשליה.
רגש, רגש הוא אכן השם הנכון, בונה הוא גוף וצורה, אשליות של
יופי ותבונה, ביטחון, חוסר-ביטחון, תחושה, ושם.
חסר לה דבר מה, חסר לה הקישור.
צלילים שזה עתה המציאה ותמונות שזה עתה ציירה, חולפות למול
עיניה החדשות.
בתמונות מהבהבות מינים לבחירתה, באדם בוחרת הנקודה.
הצורה מושלמת עד קצה ציפורנייה הבוהקות שמתארכות לתוך דמויות
נוספות, שמתקשות ומעצבבות אל תוך משפחה.
אשליה של ביטחון.
לידה, מותה של מציאות והתחלה שלה.
נשימה טהורה קרירה ראשונה, אשליה של חום.
אשליה של אישיות, זיכרונות מתערפלים אל הדברים שלא יקרו
לעולם.
"המשחק מתחיל", אומר הקול המהדהד בראשה.
בתחילה היא יורקת וזורקת שאלות אל התהום ממנו באה, שאלות
שחייבות מענה, עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי, המשחק מתחיל.
אין מענה, הקול נמוג אל תוך החלל העצום, שכחה. מאין הגיעה,
מאיפה שהכל נודע.
שכחה, עוד מילה זוהרת שהרגע נכנסה בדלתה וכעת, כעת היא מציאות,
אין לו לדמיון אלא להתמודד עמה.
אשליה של בגרות, ההתמודדות, עמה באות חברותיה הנאוות, אשליות
של קטנות ואשליות של חוסר-חשיבות, מוות לדימיון.