אני שמחה רק מעצם הציפייה
ובעצם, במחשבה לעתיד, שני צעדים קדימה
אני חושבת שלא יפריע לי להשאיר ת'עניין פתוח.
אבל זה רק בתאורייה.
ואולי מחר אני אתעורר והעולם יחייך אליי
ואולי הוא יירק לי בבוז בפנים.

זה הכל תלוי בתת מודע שלי
והחלומות?
להם יש רצונות משלהם
נדמה לפעמים כאילו הם אלה המשפיעים על הבוקר שלי.
נזכרתי בחלום ההוא. אתה חיבקת אותי וככה התעוררתי.
להפוך את זה למציאות, זה אפשרי?
ולהגדיל בשקל תשעים?

ממתי אכפת לי כל כך ממראה חיצוני?
ממתי אני לא יודעת מה אני רוצה?
ממתי אני נכנעת לנורמות חברתיות?
ממתי התחלתי לחשוב שאם אראה טוב כולם ירצו אותי?
מאיפה השחצנות הזאת הגיעה?

להמשיך?

אני מציקה?
אני מעיקה?

אכפת לו בכלל?
ולי, אכפת?

וכמו שאמרה גדולה וטובה ממני;
אפרת בן צור

ילד נחמד משגע
מקווה שאהיה כבר רחוקה

אל תשלה אותי
אל תשלה אותי
שא אותי גבוה
כמו ילדה
ואתה השומר
עליי