היא עזבה אותי כאן לפני חודש,
מרוסק חוליות ובלי לב.
רק היום מצאתי בי כוח
לשורר על כמה שכואב.
לא נלחמתי ולא התנגדתי,
לא זעקתי לרחמים.
אז פשוט הושלכתי בכוח
לדמם על האבנים.
היא לקחה את ליבי והלכה לה,
מבלי להביט בתוכנו.
וכמו צב הפוך נאבקתי,
ואין מי שיחליף אותו.
כמו עור פיל, כמו חומה בנפש,
אדישות אפפה אותי.
אבל לא מצאה לה מרגוע
עוצמתה של אהבתי.
מנותק מהגוף, מפמפם עוד
ליבי במגירת ארונה.
ליבי לא נותן לה לשכוח,
אבל אין לה, בעצם, מה.
מרופטת, מוזנחת, נרמסת,
מאובקת מחוסר שימוש
אהבה בקלות נהרסת
אבל לא נבנית בקלות. |