למה שניים נועדו זה לזו,
פונים לקווים מקבילים?
תמול שלשום חבוקים, אהובים
והיום, צהובים, מתנכרים.
אין אמון? הן אמון מתחייב,
מרגשות פועמים, מבטיחים,
ואוהב האומר מהלב
לא יכול, לא עכשיו, מקריבים?

איך אפשר שכבר שניים,
להיות אנוכי,
ללחוץ ולומר לא עכשיו,
לא איתי.
ואני, מה עליי?
איך אוכל בלעדייך,
צידי השני?

דחייה, אין ספק,
זו תחושה קטלנית
שקשה לקבלה,
להפנים, להדחיק.
עיתים תוך פזיזות,
גישה הרסנית,
עיוורון הרסני,
מציף, מחניק.

פרי רצון לממש
אהבה מיידית,
לחבק, לאהוב,
קירבה גופנית.
אז קשה לקבל התנגדות,
או סרוב,
הירהורי התחמקות,
היסוסים של אהוב.

זה הזמן לעצור,
להשהות התשוקה,
כשאוהב  מ ס ר ב,
אולי יש סיבה.