אמיר זיו / את ואני |
את שנגעת כה חזק ועדיין חש בה קלות,
את שחשפת טפח והסתרת טפחיים,
את שהותרת חלל המתנופף כשובל,
ואני שמביט לעברו ומנסה לעמוד גודלו,
שהרי ללא תשומת לב ובתקופת הדימדומים
עלול לבבי למעוד במישעולים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|