בלבי הקר, כמו רוח נשבת
וענני בשורה הבאת אתך,
ואני כילד הנדהם מיפי הטבע -
סינוורת את עיניי בברק גופך
ואני רק הבטתי בך, כבסערה
קפוא במקום עומדי, בהערצה.
חייכת אלי בחיוך של כמיהה,
היית זקוקה לרטיבות במהרה,
סחפת אותי במערבולת הרוחות
אל סערת הנפשות
וכבר החלו הטיפות הראשונות
בקלילות צונחות.
הטיפות התגברו ללא הרף -
הסערה כבר היתה עובדה מוגמרת,
רעמי הגניחות וברקי האביונות
פילחו את חלל חדר המיטות
ואת - את פיך פערת בשקיקה,
ניראה כי לא תהיה הפסקה
לאותה תשוקה שבך בערה
ואת כל מיציי ממני סחטה.
עם בוקר שכחה הסערה
ונתתי לגופי מנוחה קצרה
ואת, נשיקות לי מפזרת,
בלטיפותייך - כשמש אביב מלטפת,
בחום גופך אותי עוטפת,
בזרועותייך - חומה סביבי יוצרת,
מחכה לאיתות, מחכה לסימן מרמז
שאת התשוקה ישיב כענן מבשר
לסערה חדשה שתתחולל
מתאווה שחפצה שוב להשתחרר.
27/08/02 © |
