איקס יושבת בחול ומציירת עם האצבע פסים ארוכים. העיר הזו
מאפשרת לה לשבת ככה סתם בשתים עשרה בלילה ולצייר בחול. הרחוב
מספק לה את כל מה שהיא צריכה.
פלאי ואני מתקרבים אליה אומרים שלום ומציגים את עצמנו. פלאי
מספרת לה שבאנו להיות כאן בשבילה ובשביל החברים שלה שמסתובבים
בחוץ בשעות הקטנות.
היא ממשיכה לצייר ולא מרימה את ראשה.
פלאי לא שואלת אותה שאלות, היא מחכה, יש לנו זמן, אפילו את כל
הלילה.

פלאי סימנה לי במבט שהיא רוצה להישאר עם איקס. התרחקתי מהן
באיטיות והסתובבתי קצת בגן המשחקים הנטוש בין הנדנדות השבורות
והמגלשה הכתומה. בעיר הזאת יש הרבה ילדים כמו איקס והרבה בתים
גדולים וריקים. הגעתי עד לרחוב הראשי ואז התחלתי לחזור
לכיוונן.
כשהתקרבתי שמעתי את איקס אומרת:
"...זה קטע של סולמות. את לא מכירה את זה כשאת לוקחת סולם כדי
לטפס גבוה ומגלה פתאום שהמדרגה הראשונה חסרה? ככה אני."