היום דרסתי נחליאלי. נחליאלי! מאלה הקטנים עם הסינור השחור
והזנב הקופצני,שבאים מארצות הקור אל חלוני...
נסעתי, והייתי ממש מרוכז בפלאפון, או יותר נכון בדיבורית
שקניתי בשבע מאות שקל כדי לא לקבל קנס של שבע מאות וחמישים
שקל-על הנייר זה נראה עסקה טובה אבל אני עדיין לא סגור על כל
הענין. אז כמו שאני מרוכז בדיבורית, שלמרות  שאומרים שזה יותר
בטוח, לי זה נראה מסוכן באותה מידה, בטח בדיבורית שלי, שבקושי
מחוברת וכל נגיעה בה נדמה כאילו היא מתפרקת, ניסיתי למצוא את
המספר של קרן, שבדרך כלל זה ממש פשוט-לוחצים על memory ועל k
ואז הוא ישר מוצא את המספר ונשאר ללחוץ send. אבל משום מה הפעם
ה-k לא הוביל לקרן, ניסיתי שוב ועדיין ה-k נשאר על הצג כמו
איזה סמל מסתורי,המכשיר התעקש שאין קרן, העברתי עוד כמה שמות
מהזכרון וגיליתי שאני לא מכיר אף אחד מהשמות בפלאפון שלי, אותו
פלאפון שהתאמצתי והשגתי את הקוד של הטכנאי ורשמתי בו את השם
שלי, והוא באמת הכיר אותי, וכל פעם שהדלקתי אותו-נזכרתי מי
אני.
הפלאפון הזה זכר עכשיו אנשים אחרים, אנשים עם שמות אחרים, כמו
יקותיאל ואהרון ולייבל וארוין - שמות של פעם... ואיך שהבנתי
שהפלאפון שלי חווה גלגול נשמות או חיים קודמים,פגעתי בנחליאלי,
ועכשיו בגללי לא יהיה סתיו.