|
זהו
כאן הכל עוצר
אני לוקח שאיפה מהאויר
מגיע לי יותר
מחכה שהאויר ישאף
מתוכי
ועדיין ישאר בתוכי
אבל ככה זה
הסבלנות הרגה את הבתול
הנה
פה הכל קרה
אני עוד לא נושם
אני מחוויר
הכל אליי חוזר
מחכה שהאויר יגמר
בתוכי
ועדיין אני זוכר
את חסד נעורייך שהתרת את הכבול |
|
|
מורה לספרות
אמרה לתלמידים
לכתוב שיר
בחרוזים, אז דני
כתב: הלכתי ביער
בין העצים,
והמיים הגיעו לי
עד הברכיים. אז
המורה אמרה: אבל
דני, זה לא
חרוז! אז דני
ענה: מצטער
המורה, אבל לא
היו מספיק מים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.