ישבתי על ההר והסתכלתי על כולם מלמעלה
תמיד זה היה ככה,
אני על ההר מסתכלת על כולם מלמעלה
יום אחד רציתי לעלות על ההר אך לא מצאתי אותו,
כאילו גרגרי החול הופרדו,
ראיתי מן שלולית של חול,
מישהו הרס את ההר שלי,
מישהו לא רצה בכלל שיהיה קיים.
בהתחלה היה קשה להתרגל
אני מודה
רציתי לחשוב שהוא קיים
המשכתי לחפש אותו,
אחרי לפחות חצי שנה
הסכלתי להבין סופסוף
ההר שלי לא ישוב אליי
ואני צריכה לחיות בלעדיו
שוב לא הסתכלתי על כולם מההר שלי, בשחצנות
ראיתי מישהו שעלה על הר דומה
כאילו תפס את מקומי
התרגלתי למצב החדש והמפתיע
ואני ישובה לי בבקעה
מחכה אבל לא יודעת למה...
יש עוד אנשים המאמינים
שיום אחד ההר שלי ישוב
ואני אשוב לשבת עליו... |