|
מעל לסדינים הלבנים
יש חלל וצורה לו כדמותך
אבל את לא פה עכשיו
וזה גם לא עוזר
כשאני חושב את שמך
קורא לך ונע על משכבי,
בלילות הגעגוע כומס חום
והוא מפנה -
מפנה לך מקום.
- - -
אז הגעגוע הזה
דוקר בעצב אבל לא שורט
בגעגוע הזה יש חום
שרק הולך ומתפשט.
. |
|
|
את הסלוגן הזה
אני כותב רק כדי
שיהיה לי תרוץ
להמשיך לשבת ליד
המחשב ולהגניב
מבטים אל עבר
פלג הגוף העליון
של הסטודנטית
שיושבת מאחורי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.