עצרתי לפני מעבר החציה
ואז ראיתיך, טווסית נאה...
שם כבר נשארתי תקוע
בלי יכולת להתנתק ולנוע -
מעין חוט מחבר קשר ביני לבינך,
כבול הייתי על-ידי רחשי הלב.
החניתי רכבי בצד הדרך
והתחלתי לפסוע בעקבותייך כילד,
והחוט הולך ומתקצר -
עוד מעט הפתיל יוצת ויתלהט;
יודע שלא כל הנוצץ אמת
אך כאן היה זה האור שהנחה את הלב.
מאז החוט לא ניתק, הפתיל בוער
ואני רק מתפלל שלא ייגמר...
15/04/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.