היא לוקחת עוד שאחטה ארוכה והוא בוהה בה.
שניהם זרוקים על מזרון רקוב בפינת החדר,
מזרון שאלפי כלבים כבר השתינו עליו,
מזרון שאלפי זונות כבר הזדיינו עליו,
מזרו ן- בדיוק כמו החיים שלהם.

הוא לוקח עוד שאחטה ארוכה, והיא בוהה בו.
בקצה המזרון זרוקה החזייה האדומה שלה.
מחוץ לחלון הג'ינס יד שניה שלו.
הם מכורבלים ביחד עם עיניים אדומות.

הוא נחנק מהשאחטה הארוכה, והיא צוחקת עליו.
מסביב למזרון כל רכושם.
פקט מלבורו אדום, שתי תעודות זהות,
ומאתיים אלף ש"ח. מזומן.

הג'וינט נופל על המזרון והם מתנשקים.
מתגלגלים על הג'וינט, נכווים בכל גופם,
אבל הם לא מרגישים כלום.
הם מסוממים מדי, או מאוהבים מדי, לא ברור.

הוא מסתכל לה בעיניים והיא מתחילה לצחוק.
שני אנשים שאיבדו את הנפשות שלהם.
שני אנשים ששכחו מה זה לחיות.
שני אנשים ששכחו מה זה שפיות.

היא מנשקת לו את הצוואר,
ידו על גבה.
נייר ציור, נייר עיתון,
נייר לג'וינט.שפתיים וסיגריה, מצית וטבק,
הזיות בעיניים, אהבה בין הרגליים...

הוא מזריק לה אהבה לתוך הווריד, היא שוכבת.
אולי כואב לה, אולי היא נהנת. אולי כואב לו,
אולי הוא שכח איך לדבר.
אולי הם רק מדמים מציאות, אולי הם בעולם אחר...

גופה נחלש  ואפו מדמם.
כמו איזה זבוב ששכח איפה היציאה,
כמו רעשים בחדר שלא ברור מאיפה הם מגיעים,
כמו וילון קרוע, או כמו קול של רעמים.

שני אנשים בוהים בתקרה.
שני מטומטמים חסרי הכרה.
שתי גוויות קבורות באדמה.