כשהרגשנו עייפים
מכל מה שהציעו לנו
ארזת את התיקים
ונכנסנו לרכב
נהגתי שעות
לא היתה ברירה אחת
שלא עקפנו
לא היתה שנייה
שלא ביקשנו בה דבר
עצרנו בעיירה קטנה
את אמרת
אולי פה המציאות
לא מחפשת לעצמה מראה
את עבדת בחנות
אני הייתי מביט על הנהר
ובערב הולך לשתות
לא חיינו את החיים שרצינו
גם כשאהבנו
היה בכך מותרות, שלא יכולנו לספק
כל הדברים
היו מסודרים בשורה אחת
עד שלא ידענו להבחין
מה שלנו ומה לעולם כבר לא יהיה
בכל פעם שהיינו רוצים לברוח
היינו נזכרים
מאיפה באנו
עד שהכביש נעלם
את היית אוספת את הבגדים
כל בוקר
ואני הייתי מכין קפה
בחוץ, ראינו איך שום דבר לא קורה
ולעתים, זה היה עבורנו הרבה
אני קמתי לעבוד
נסיעות של שעה
וחזרה אל תוך החדר
בלי מגע
בלי תחושה
שיש איזו אמת שלא הכרנו
כשהרגשנו עייפים
זה כבר היה מאוחר
להתחיל מחדש
את אמרת
שאנחנו מזדקנים
בלי לראות
ואני רק חייכתי
סביבנו
לא הכרנו את עצמנו
בפחות מזה כבר לא הסתפקנו
לא חיינו את החיים
כמו שרצינו
בערב
בעיירה קטנה
ראינו איך ילדים מתפתים לעלות על אוטובוסים
במרחק, אורות של עיר
רק אנחנו
השכבנו את עצמנו לישון